פעם בחודשיים מתכנסת הנבחרת (גם הצעירה בה אני נמצא וגם הבוגרת) למבדק כושר במסלול ברמת הנדיב. המסלול הוא מסלול ריצה באורך 3.2 ק"מ שמדמה ריצה בשטח. סינגל מלא פניות, ירידות, עליה ממש חדה ומסולעת מאוד וגם ריצה קצרה בקטע מישורי.
בריצה הקודמת שקיימה הנבחרת במסלול לא השתתפתי כיוון שהייתי פצוע ולכן זו הייתה מדידה הראשונה שלי עם הנבחרת.
אחרי החימום ניגשנו כולנו לקו הזינוק. כבר בתחילת הריצה הייתי ראשון מהנבחרת הצעירה והשתמשתי בגיא סבו וניצן יסעור מהנבחרת הבוגרת כ"פייסרים" לקצב גבוה עד לאמצע העלייה שם הם ברחו לי באחד העיקולים. באמצע העלייה, וכיוון שרצתי בקצב גבוה מהרגיל עד עכשיו, הרגשתי פתאום שהריצה נעשית קשה מאוד. הרגליים בקושי מתרוממות והידיים זזות רק במאמץ גבוה. האטתי קצב וקצת לאחר סיום העלייה הכוח והנשימה חזרו אלי בחלקם והגברתי שוב.
את הריצה סיימתי, במפתיע, במקום הראשון. 13:51 דקות. המטרה בפעם הבאה היא לרדת מהזמן הזה ולכיוון 13:30. לפי דעתי, עם הכנה טובה יותר מאשר שבוע בלי אימונים, טיול שנתי של שלושה ימים במדבר ושטח לא רטוב כפי שהיה במבדק הזה (שגרם לי כמעט לנקוע את הרגליים וכמעט להשתטח על הקרקע מספר פעמים…), 13:30 נראה מטרה הגיונית וריאלית בהחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה