שליחים והביתה 21.9.15

היום התקיימה תחרות השליחים, התחרות האחרונה והנועלת של גביע רואוס. אני ויקיר צוותנו ע"י המארגנים להיות ביחד בשליחים כיוון שהגענו מאותו המועדון (ואותה הארץ...) וכיוון שיקיר לא יכול לרוץ בקטגוריית הגיל שלי (עד גיל 16) רצתי אני בשלו (קטגורית העילית - פתוחה לכל הגילאים). לא היו לי צפיות מיוחדות, אחרי הכל התחרינו בקטגוריית העילית, אבל עם זאת ידעתי שארוץ בכל הכוח כרגיל כאילו זו תחרות רגילה.

מספר הקבוצה של יקיר ושלי היה 36 וזו המפה של הלג הראשון אותו רצתי. 36.1

אני פתחתי את הריצה ויקיר נעל אותה. בלג הראשון עשיתי הרבה טעויות. היער מלא נווטים (זינוק המוני) ותחנות רבות הנראות מרחוק ולא הצלחתי לייצר לעצמי עוגנים טובים להיאחז בהם על המפה למרות שהיער היה נהדר, פתוח ונוח מאוד לריצה מהירה. היו לי גם מספר טעויות הצפנה וקריאה לא נכונה של הטופוגרפיה על המפה. בלג השלישי (אני רצתי את הראשון והשלישי ויקיר את השני והרביעי) כבר הצלחתי יותר. הבנתי מעט טוב יותר את השטח והמפה והצלחתי לייצר לעצמי עוגנים טובים ולקרוא נכון את הטופוגרפיה (רק אציין שהיער שבו התקיימה תחרות השליחים היה שונה מאוד בכל המובנים מהאזור בו התקיימו התחרויות ביומיים האחרונים, מסוגי הצמחייה ועד לטופוגרפיה).

מפת מסלול מספר 3

התוצאה עדיין לא הייתה טובה מספיק ועדיין טעיתי מספר פעמים יחסית גדול בניווט אבל ניכר שיפור גדול לעומת הלג הראשון. בסיום התחרות דורגנו במקום השביעי. לא ציפינו למיקום גבוה יותר ובעיקר השתדלתי להנות מהתחרות האחרונה ומהריצה האחרונה ביערות בולגריה (לזמן הקרוב לפחות...) ובתחרות הזו.

בסיום התחרות נערך טקס שבו חולקו מדליות על ניווט הלילה (ספרינט) שנערך אתמול בערב ועל ניווט השליחים וכמובן שבטקס גם ננעלה התחרות הכללית והאירוע כולו. ידענו שאף אחד מאיתנו לא התברג אל אחד משלושת המקומות הראשונים באף אחת מהתחרויות שנערכו (בריצה למרחק בינוני שהתקיימה ביום השני הגעתי למקום השני אבל כיוון שהיא שוקללה עם הריצה ביום הקודם יצא שהגעתי למקום הרביעי) ולא ציפינו לכלום. לכן, בזמן קריאת השמות למדליות הופתעתי מאוד לשמוע "amirr zurr from Israelska" (ככה בערך זה נשמע בבולגרית...).

הסתבר שלמרות העובדה שהגעתי למקום החמישי בניווט אתמול בערב, שניים מאלו שהגיעו לפני חברים במועדון של העיר והם התאמנו על מפת הניווט מספר רב של פעמים. הם הצהירו על הדבר (וכאן יש צורך לציין אותן על הגינותם) ולכן נשללו התוצאות שלהם. את כל זאת הבנו כאשר הלכנו בסוף הטקס לשאול במזכירות האירוע אם לא נפלה טעות וצריך להחזיר את המדליה... כמובן ששמחתי מאוד. אומנם לא ניווטתי בצורה הטובה ביותר שלי אבל בכל זאת הצלחתי להתברג אל השלישיה הזוכה. ההרגשה נהדרת!

תודה ממש ממש גדולה ליקיר שנסע איתי לתחרות והיה איתי בכל שלב ושלב שלה ושל הנסיעה בכלל.

תודה גם לאלכסיי שמצא את התחרות וכיוון אליה את הנסיעה.

כמובן שתודה גם לעדי שהביא אותי בכושר הכי טוב האפשרי (ללא הפציעה בקרסול) אל הנסיעה והתחרות.

ספרינט ערב 20.9.15

הערב התקיימה תחרות הספרינט בפארק שליד האכסניה שלי ושל יקיר. הציפייה שלי לקראת הניווט הייתה להתברג אל שלושת המקומות הראשונים. בפועל פתחתי את הניווט ברגל שמאל עם טעות הצפנה מיד בקבלת המפה ובהמשך קינחתי במספר טעויות שנבעו ממספר גורמים: א.חשוך, פנס הראש שלי לא נועד לניווטי לילה (אני חושב גם שהוא הרגיש מבוכה רבה מאוד ליד ה-"פנסים בגודל של זרקור של אצטדיון כדורגל" של שאר המתחרים)  ובזמן הניווט שדה הראייה שלי היה קטן מאוד, הייתי צריך להגיע קרוב מאוד אל התחנה כדי שאוכל לראות אותה והמפה שהייתה מנוילנת סנוורה אותי כשקראתי אותה. ב.הסימנים שעל המפה היו קטנים מידי ולא תקניים כך שהיה קשה מאוד לקרוא אותם תוך כדי הריצה, בחושך, עם שדה ראיה נמוך ועם פנס שמסנוור ולא מותאם לניווטי לילה. ג. פזיזות וחיפזון בקבלת ההחלטות שלי שנבעו בעיקר מכיוון שחשבתי יותר על התוצאה מאשר על הדרך שלי להשיג אותה וניסיתי לרוץ מהר יותר מיכולת הניווט שלי והיכולת שלי לקרוא את המפה ואת הסביבה שלי.

בסופו של דבר, למרות שלא השגתי את מה שרציתי והתבאסתי בטירוף הניווט היום היה שיעור מעולה לעתיד. בניווטים הבאים אשתפר ואחשוב על הדרך שלי להשגת מטרה ולא על התהילה שבהשגה שלה.                                    

פארק בעיר Rousse בו יקיר ואני רצנו את אחת מריצות הערב היומיות

מחר בבוקר תתקיים התחרות האחרונה בבולגריה, ניווט שליחים זוגות - 4 קטעי ניווט, כל שליח עושה שניים. את הראשון והשלישי או את השני והרביעי. כיוון שבן הזוג שלי לשליחים הוא יקיר נרוץ מחר בקטגורית העילית שהיא פתוחה לכל הגילאים. העובדה הזו אומרת שני דברים, קודם כל כנראה שניקח את התחרות בצורה רגועה ולא ננסה לנצח בכל הכוח, דבר שמעט מבאס אותי... ודבר שני (וטוב) הוא שארוץ בקטגורית העילית על מפה ומסלול של קטגורית העילית נגד רצי עילית אחרים. אתגר זה דבר נהדר (פלוס, אני אוכל להגיד שרצתי בקטגורית העילית בתחרות דירוג עולמי בחו"ל...).

מידל ב 20.9.15

היום התקיימה תחרות המרחק הבינוני השנייה. המטרה שהצבתי לעצמי היא לתקן את הרושם שהשאירה התחרות אתמול ולנווט בצורה טובה יותר בלי להתברבר ולפשל מסיבות שלא קשורות לטכניקת ניווט (כמו ביטחון עצמי). לפני התחרות יקיר עבר איתי על המטרות שלי ועל דרכים ליישם אותן, בסיכום אמרנו שהבעיה העיקרית אתמול הייתה חוסר ביטחון עצמי ועל מנת לתקן אותה היום צריך לעשות 2 דברים עיקריים: 

א. לנווט בזהירות רבה לתחנות הראשונות כדי לצבור ביטחון. 

ב. למצוא נקודות ביקורת במסלול לתחנה הקרובה.

כשנכנסתי למשפך הזינוק באיחור של דקה בגלל החימום (וכיוון שכאן נכנסים למשפך כך שתזנק בשעה שניתנה לך ולא נכנסים אליו, כמו בארץ, בשעה הנתונה) יקיר עוד הספיק לאחל לי בהצלחה ולתת לי עצה שעכשיו, רק לפני הזינוק, לעצום עיניים ולדמיין מה יהיה בתחנות הקרובות עם דגש על זו הראשונה. מה ארגיש, אחשוב ואחוש. כמובן שביצעתי...

הניווט עצמו היה ארוך מאתמול אך עם פחות טיפוס ופחות תחנות. היום גם הגעתי מוכן יותר וכבר עם מעט ניסיון והיכרות עם השטח. התחנה הראשונה הלכה מצוין (למרות שהמארגנים מיקמו אותה כך שתהיה ממש בקצה עלייה בתוך סבך...) ואילו בשנייה היו לי מעט בעיות של התמצאות כיוון שהכול נראה לי דומה, סבכים רבים ושטחים פתוחים שקשה לרוץ בהם בגלל עשב גבוה. עשיתי עוד מספר טעויות גדולות בדרך לעוד שתי תחנות. בסיכומו של המסלול, למרות מספר טעויות, בחירות ציר שגויות וריצה לא הכי מהירה ועצימה הגעתי למקום השני בתחרות היום ובסיכום שני הימים למקום הרביעי (אתמול הגעתי למקום השביעי).

ההרגשה הייתה מאוד טובה והדבר גרם לי להבין שהדוב הבולגרי לא גדול וחזק כפי שהוא נראה. הרי הצלחתי להגיע למקום השני היום ולרביעי בסיכום שני הימים למרות ניווטים לא טובים מספיק וריצה (היום) בעצימויות גבוהות רק בחלק מהמסלול.                            

המטרה (שהצבתי לעצמי) היום בערב בתחרות הספרינט שבפארק שליד האכסניה בה אני ויקיר לנים היא להצליח ולהתברג אל אחד משלושת המקומות הראשונים.

שתיהיה לי בהצלחה...

מרכז הפארק המרכזי בעיר רוסה (Rousse) בה התקיימה התחרות

מידל א 19.9.15

היום התקיימה התחרות הראשונה בבולגריה, מקצה מרחק בינוני ביער שליד כפר קטן דרומית לעיר רוס (30 דקות נסיעה בערך ממקום הלינה). המקצה התחלק לשני חלקים - המיוער והחצי פתוח חצי סבוך. החלק המיוער היה מאוד משופע (בסך הכל 210 מטרים של טיפוס בכל המסלול, בפועל הרבה יותר...) והרבה פעמים סומן כיער פתוח במפה למרות שבפועל היה מעט סבוך. החלק השני של המסלול, (החלק החצי פתוח חצי סבך) התאפיין, כפי שמעיד שמו, בהרבה מאוד סבכים קוצניים ומגעילים ובשטחים פתוחים אבל עם צמחיית קרקע גבוהה (הם סומנו על המפה כפתוחים לחלוטין).

לפני תחילת הריצה חשתי לחץ רב, זו התחרות הראשונה. שטח לא מוכר, התנסות ראשונה בתחרות בחו"ל (לא במחנה אימונים כמו מחנה סילבה בצ’כיה) וכו'. כל החששות נעלמו כשהתחלתי את הריצה. שתי תחנות ראשונות מדויקות ומהירות אך באזור התחנה השלישית הלחץ השפיע והתברברתי מאוד. הייתי חסר ביטחון ולא ידעתי להעריך נכון מרחקים.

כמו כן בשטח הופיעו הרבה חלקים שהיו סבוכים מהרגיל אך הופיעו למרות זאת על המפה כיערות פתוחים, דבר שבלבל אותי. בהמשך הריצה התקשיתי לחזור לריכוז מלא והתוצאות שלי היו בהתאם. לא הצלחתי להגיע לרוב התחנות בצורה מדויקת ובדרך לתחנה 10 ו-15 התברברתי (ב-10 מעט וב-15 לחלוטין...). למרות כל זאת והעובדה שסיימתי את המסלול אחרי שעה היו בו גם יתרונות ודברים שהצליחו. הבנתי מה היו החולשות שלי במסלול ומה היו החוזקות, הכרתי מעט את תוואי ומאפייני השטח, התחריתי בפעם הראשונה והבנתי שהכול בסדר. מחר במסלול שיתקיים באותו האזור אנסה לתקן את הרושם שהותירה התחרות הזו ולהאכיל את האירופאים (רומנים, בולגרים, נורווגים ואוקראינים שהגיעו לתחרות) את מה שהם ראויים לאכול.

אבק...

חוץ מהמסלול למרחק בינוני בבוקר מחר בערב תתקיים גם התחרות מהסוג האהוב עליי, ספרינט (עם בונוס מגניבות של שימוש בפנסי ראש). שתיהיה לי
(וכמובן שגם ליקיר) בהצלחה...

נ.ב.

התחרות היום הייתה גם תחרות דירוג עולמי (WRE) לקטגורית העלית. ליקיר שרצץ בקטגוריה זו הוצמד מכשיר GPS והיה ממש מגניב לראות את בחירות הציר ואת מהלך הריצה (גם אם רק בשידור חוזר ולא חי…).

בולגריה 18.9.16

בולגריה הנה אני בא.

אני עכשיו במטוס, במושב שליד המעבר בשורה שבע בדרך לבולגריה. לא טיול משפחתי, לא לנופש וחופש (אולי בעצם כן סוג של חופש...) אלא לתחרות. תחרות ניווט.

ההרגשה מדהימה. השגתי את המטרה  שהצבתי לעצמי. אני נוסע להתחרות בחו"ל ולייצג את המועדון. אני לא בטוח איך יהיה, איך יהיו האנשים, האם מזג האוויר יהיה נעים, איך יהיה האוכל והאם הניווט יהיה קשה מהרגיל. אני יודע שהתחרות אומנם לא באמת חשובה בתור תחרות ואין צפייה ממני שאזכה במדליה או אגיע למקום מסוים, אבל זה עדיין סוג של מבחן. מבחן מתמשך. יקיר ואלכסיי הולכים לבדוק איך אני מתמודד עם הלחץ והתחרותיות, עם השטח החדש והלא מוכר, מה יהיו התוצאות שלי, הכל. אני הולך להנות מאוד, אחרי הכל, חו"ל ריצה ותחרות. אבל אצטרך לזכור שבתוך ההנאה והחוויה אצטרך לעבוד קשה, להתמיד ולא לוותר לעצמי, להתאמץ ולהישאר רגוע, להסתדר עם מה שיהיה ולעשות הכי טוב שאוכל.

או שאולי ההפך, אהנה בגלל עשיית על הדברים שפרטתי כרגע...

אני לא בטוח אם באמת קלטתי את העובדה שאני נוסע לחו"ל להתחרות. אני אמנם כותב על זה וכבר עברתי את ביקורת הדרכונים אבל אני לא מתרגש במיוחד, זה מרגיש לי רגיל, אני יושב וכותב, קודם קראתי ספר ועוד מעט אוכל את ארוחת הבוקר (זו ארוחת בוקר של מטוס, אז במחשבה שנייה אולי לא אוכל אותה…) ואני רגוע לגמרי, אין הרגשה מיוחדת במיוחד, אפילו בלילה שלפני ריצת המבחן ברמת הנדיב (לפני כמה ימים) ישנתי פחות טוב...

זו הרגשה מוזרה להיות בתוך הדבר שחשבתי עליו במשך רוב הזמן האחרון, שדיברתי עליו והרצתי אותו במחשבות שלי ובדיבורים עם אחרים עשרות ומאות פעמים.

אני לא חושש (לא הרבה מידי לפחות...), הגוף שלי בסדר גמור ומנטלית אני מרגיש סבבה לגמרי, הסביבה תומכת והאווירה מצוינת אבל בכל זאת יש הרגשה מוזרה מעט באוויר, כמעט לא מורגשת אבל קיימת, בכל זאת תחרות, חו"ל בלי המשפחה או חברים בגילי ומטרה מאוד ממוקדת. אני בטוח שיהיה בסדר.

תחרות מבחן - רמת הנדיב 15.9.15

פעם במספר חודשים המועדון עורך ריצת מבחן במסלול ברמת הנדיב. המסלול כולל שלושה וחצי קילומטרים בשטח משתנה עם עליות וירידות, סלעים וסינגלים מפותלים שקשה לפתח בהם מהירות. מטרת הריצה הייתה לבדוק את הכושר בתנאי ריצה המדמים ניווט, לא ריצה על כביש אלא ריצה בשטח משתנה.

את הריצה הקודמת סיימתי בהרגשה מצוינת, למרות זאת, ולמרות שכבר רצתי בשטח ואני מכיר אותו טוב יותר מאשר בעבר הרגשתי לחץ רב, ממש כמו לפני הריצה הראשונה, פחדתי שאפשל או שהתוצאה תהיה פחות טובה ושאאכזב גם את עצמי וגם את הסובבים אותי.

רציתי תמונה של מסלול וזו הייתה הכי קרובה... המסלול ברמת הנדיב קשה פי כמה וכמה וכל קשר בינו לבין המסלול בתמונה מקרי בהחלט...

                

אבל חששות מטבעם נעלמים כאשר מתחילים לעשות את מה שחוששים.

אחרי חימום ארוך בתוואי המסלול והסבר קצר של יקיר התחלנו כולנו (הנבחנים ועדי מאמן הכושר) את הריצה.

אחר החלק הראשון של המסלול נשארנו עדי ואני בחוד ונוצרה מעיין תחרות ביננו, ידעתי שבריצת כביש או במשטחים ללא הפרעות (לדוגמאת אבנים, סלעים, קרקע עם מהמורות או דרך עם פיתולים) עדי מהיר ממני, בכל זאת, הוא מתאמן על ריצה במשטחים כאלו כבר כמה שנים... ואילו בריצת שטח יכול להיווצר יתרון לכיווני. בהתחשב בזאת ניסיתי לרוץ ולהקדים אותו בעלייה (המסלול מחולק לארבעה חלקים - 1. הקדמה, שיפוע יורד 2. עלייה חדה, דרך מלאת סלעים 3. שיפוע 0, החלק הנוח במסלול 4. סיום, סינגל מלא עיקולים וסלעים ואחריו  ספרינט סיום על דרך טובה ונוחה) כך שיווצר פער מספיק גדול שהוא לא יוכל לסגור בריצה בדרך הנוחה והישרה.

הטקטיקה עבדה אבל לא עמדה למבחן, בחלק של העלייה באמת הקדמתי את עדי אבל בחלק השני של המסלול וכיוון שלא היה מסומן ועדי לא רץ בו מעולם בעבר הוא שינה מעט את המסלול (התברבר בשפה פשוטה...) ולכן לא יכולנו להשוות זמנים בסיום הריצה.

בכל מקרה, הוא הודיע שעכשיו הוא מבין את המסלול ואת הדרישות של נווט בריצה בשטח ושעד הריצה הבאה במסלול הוא הולך לישון שם ובתנאי שירד את הארבע עשרה דקות לקילומטר...  אמרתי שאצטרף ובתנאי שאוריד את זמן הריצה שלי ל-13:59...                   

בקיצור, הייתה ריצה מצוינת וכיפית מאוד, השגתי את התוצאה שציפיתי לה ועכשיו הראש פנוי כולו לקראת הטיסה לבולגריה שבסוף השבוע הקרוב.

בכלל, אני מעדיף תחרויות או ריצות מבחן על פני אימונים, ריצות מבחן ותחרויות פשוט מהנות יותר, יש בהן מתח ותחרותיות והן גורמות לכך שאתאמץ יותר ואגיע להישגים גבוהים יותר משחשבתי שאני יכול להגיע.

אימון קשה בשגרת אימונים קלים 12.9.15

מאז הפגישה עם הפיזוטרפיסט (לפני שבועיים) רוב הריצות שלי הן בעצימויות קלות (מקסימום מתונות) ויחסית ארוכות כדי שפציעת הקרסול שלי תתרפא עד הטיסה לבולגריה. מצד אחד - הריצות קלות יותר, נוחות יותר (גם כשטיפה חם או אביך לאללה) ואני מוצא זמן להיות עם עצמי בשקט וברוגע. מצד שני - אני רוצה להתקדם ולהשתפר. ריצה קלה ובעצימות גבוהה היא נהדרת ונעימה אבל אני אוהב את הקצב ושינויי המהירות והעצימויות הרבים, אני אוהב את תחושת המאמץ.

אני מבין שהאימונים הפכו קלים יותר בשביל מטרה חשובה מאוד, אבל עדיין קשה לי (ודי משעמם...) לרוץ קל בכל יום.

אני מחכה לאימונים הקשים והמהירים במהלך השבוע (כרגע יש אחד כזה…). האימונים הקשים (או תחרויות הניווט - כל דבר ששובר את שגרת האימונים הקלים והמונוטוניים) הפכו להיות סוג של "אוויר לנשימה" בשגרת האימונים הקלים.

לפני שבוע לא התקיים אימון בגלל האובך (הצהוב, המגעיל, החם והדוחה) שפקד את האזור ולפני שבועיים ביצעתי את התרגילים באימון בעצימות שלא עלתה על עצימות בינונית. לקראת הנסיעה לחו"ל אני חייב להתחיל להעלות קצבים ורמות קושי באימונים.

מקום שני בשנייה ותחרות קבוצתית בספורט יחידני 4.9.15

ניווט שליחים במעברות

קודם כל, זכינו במקום השני וארגנו אירוע ניווט מצויין.

אבל לפני הסוף - ההתחלה…

הגעתי לחורשה של כפר חיים (שם היה הזינוק לתחרות) ויקיר שלח אותי להניח את התחנות של המסלול העממי.

להניח תחנות נשמע פשוט וקל - הולכים עם מפה ותוקעים תחנה איפה שצריך, כמו בריצה עצמה רק שכאן אתה לא מנקב את התחנה אלא את האדמה שלידה... האמת  - זה לא בדיוק מדויק. הולכים ע"פ המפה אל המקום בו אמורה להיות התחנה (שלא כמו בניווט עצמו - במקום אין עזר חיצוני המראה שהמקום שהגעת אליו הוא המקום הנכון (ראו ערך "תחנה"), בהנחת התחנות מניחים את העזרים החיצוניים האלו…) ובודקים שזהו אכן המקום הנכון מספר פעמים ובעזרת מספר פריטים ודרכים שונות. לאחר שעברת את שלב ההחלטה של המיקום המדויק (למרגלות בולדר צפון מזרחי לדוגמא) מניחים את התחנה כך שלא תהיה מוסתרת מידי ועם זאת שתצטרך לנווט בכדי להגיע אליה (המטרה היא ליצור מסלול ניווט - לא מסלול אפרוחים למבוגרים) ואז תוקעים אותה באדמה (בעזרת מוט שאליו היא מחוברת) או תולים אותה - ההחלטה בידי המניח. לאחר שסיימת את כל רשימת השלבים הנ"ל, אתה מתחיל ללכת אל עבר התחנה השנייה…

לאחר שחזרנו (אני ורץ אחר מהמועדון, אלעד, שהצטרף אלי באמצע) אל שטח הכינוס התחילו חילופי דברים בתוך הקבוצה (עיקרי הדברים היו שאני לא רציתי לצאת ראשון כיוון שלא הייתי מחומם כמו שצריך ושני הרצים האחרים לא רצו לצאת ראשונים גם הם) ואחרי קרב סוער של "משלוש יוצא אחד" נבחרתי/ יצאתי בגורל/ הם תיאמו עמדות כדי שאבחר (הם מכחישים) התחלתי להתכונן לזינוק.

האמת היא שהשילוב של ריצה בעצימויות בינוניות וניווט מהיר הוכיחו את עצמם (סיימתי ראשון בלג שלי). הקבוצה סיימה את הלג הראשון במקום הראשון, גם את השני סיימנו ראשונים ואפילו בלג השלישי היינו ראשונים עד תחנת הקהל (התחנה שלפני תחנה 100) שם רץ מקבוצה אחרת עקף את הרץ השלישי של הקבוצה (שרץ גם הוא בעצימויות בינוניות בגלל תהליך שיקום מפציעה). בתחרות רצתי בעצימות מתונה - בינונית כך שגם השתתפתי בתחרות ברצינות וגם תהליך הריפוי של הקרסול שלי נמשך.

בסיום התחרות הגענו למקום השני (והמכובד).

לקראת סוף האירוע נערך טקס ובו יקיר הודיע שלא יחולקו מדליות למקומות השני והשלישי (בגלל מיעוט יחסי של קבוצות). למרות זאת קיבלה הקבוצה מדליות כיוון שהקבוצה שניצחה בקטגוריה הבוגרת החליטה להעניק לנו את המדליות שלהם. כמובן שהם היו הראשונים (מיד אחרי יקיר שהעניק את המדליות) שניגשנו ללחוץ להם את היד…

"כבר היית בבולגריה?" 21.8.15

  

מעט אחרי מחצית הריצה חזר גלעד הביתה ואני ויקיר המשכנו לרוץ לכיוון נקודת ההתחלה/סיום של הריצה והאופנוע של יקיר. במהלך פרק הזמן הזה יקיר שאל אותי האם אי פעם הייתי בבולגריה. עניתי שבוודאי והתחלתי לספר על הטיול המשפחתי לבולגריה… בסוף הסיפור שלי שאלתי את יקיר למה הוא שואל לגבי בולגריה, הוא ענה שאם ארצה, אני טס לבקר בה שוב...

יקיר הזמין אותי ואת גלעד (נווט מהמועדון) לאימון בים. נושא האימון היה פארטלק - משחקי מהירות. האימון היה ארוך וקשה (והתאפיין בהזעה מרובה ללא קשר לעצימות הריצה והמהירות - הלחות בים מאוד, אבל מאוד גבוהה...) וכלל בתוכו מספר הליכות קצרות ומעבר בין סוגי שטח - מקו המים הקשה יחסית אל החול הרב והרך שקרוב לקו המצוקים ומשם אל הטיילת (אספלט, דשאים) וחזרה.באימון רצתי את המרחק הגדול ביותר שרצתי אי פעם בזמן הארוך ביותר שרצתי אי פעם (שברתי את שיאי המרחק והזמן שלי).

גביע רואוס! (תרגום חופשי מ- Rousse Cup) הנה אני בא!!! תחרות ניווט של שלושה ימים שמתקיימת בעיר פייס ריוס (Pyse Ruse) שעל גבול בולגריה - רומניה (בצד הבולגרי כמובן…). מטרת התחרות היא להתנסות בחוויה ובהרגשה של תחרות אירופאית. שטח אחר, מזג אוויר אחר וכמובן אווירה שונה והרגשה אחרת לגמרי.

אני כבר מחכה לחופשת סוכות (אז התחרות)!!!

ההתחלה

אני בסיום אליפות ישראל לשנת 2015, מקום שלישי בסיכום שני הימים

לפני מספר שבועות כשחזרנו בהסעה המועדונית מניווט הליגה על מפת חוני המעגל יקיר ביקש את תשומת הלב של כולנו והודיע ברמקול שבעונת הניווט הבאה, עונת 2015-1016 תתחיל תוכנית אימונים חדשנית לנוער מהמועדון. יקיר אמר שהתוכנית מיועדת למי מאיתנו שבשנה הבא לא יעבור את גיל 16, כלומר יכול להשתתף באליפות אירופה שתתקיים בפולין ביוני 2016 בקטגוריה של עד גילאי 16 ותכלול אימוני ניווט, כושר וטיסות לתחרויות בחו"ל.

כמובן שכולנו התרגשנו מאוד וישר התחילו דיבורים בנושא. מי יתקבל, לאן נטוס בחו"ל, מה יהיו המבחנים לתוכנית, להיכן נטוס בחו"ל, מה היא תיכלול, לאיפה נטוס בחו"ל, מה היא תדרוש, מתי נטוס לחו"ל ועוד...

מספר שבועות אחרי הדיבור הראשון על התוכנית יקיר יצר איתנו קשר והודיע שכדי להיכנס לתוכנית יהיה עלינו, המתמודדים, לרדת מזמן מסוים במבחן ריצה במסלול (ממש מגניב) של 3.5 קילומטרים ברמת הנדיב שמדמה ריצה בתנאי ניווט. מי שיעבור את המבחן, יתקבל על סמך התוצאות שלו בניווטי השנה החולפת.

לאחרונה יקיר יצא איתי למספר אימונים. פעם ריצה קלה ופעם אימון עצים וקשה (לי, לא לו…). בסיום כל אימון בזמן המתיחות דיברנו קצת על הניווט ועל אימוני כושר, על מחשבות בזמן ריצה, ציפיות ומטרות לעתיד. בסיום הריצה האחרונה (טמפו פרוגרסיבי מטורף אם אתם רוצים לדעת) ואחרי שסיימנו לעשות מתיחות יקיר העלה את נושא תוכנית האימונים. הוא שאל אותי אם ארצה להשתתף בה ואמר שהיא תדרוש ממני הרבה. מוויתורים רבים על מפגשים חברתיים בשביל ריצות ואימונים ועד התמודדות עם פציעות. כמובן שהיה רגע של היסוס, בכל זאת, וויתור על הרבה מפגשים חברתיים זה לא פשוט והתמודדות עם פציעות זה ממש לא כיף (בלשון המעטה…). חשבתי כבר על כל ההשלכות עם עצמי ועם המשפחה הקרובה אבל ברגע שנשאלת השאלה חוזרים היסוסים. ההיסוס, אם אתם רוצים לדעת, נמשך לא יותר מממש מעט זמן וישר עניתי ש-"כן!" (סימן הקריאה היה מאוד מודגש).

בהמשך להתמודדות עם פציעות וחוסר חשק כללי לצאת לכל סוג של פעילות ספורטיבית בסיום יום לימודים אחרי קבלה של פלוס מינוס הר של שיעורי בית, יקיר אמר לי שבנוסף ליומני האימונים שאכתוב אצטרך לכתוב גם בלוג. ואכן, מאז תחילת ההשתתפות שלי בתוכנית האימונים כתבתי בכל פעם שהיה אירוע ניווט מיוחד במיוחד או משהו לא רגיל שקשור בריצה או בניווט. עכשיו התחלתי להעלות את שכתבתי לאתר בלוגים. אעלה חלקים מתוך מה שכבתי בכל חודש.

נ.ב.

לפי דעתי החלק הראשון בבלוג הוא חלק מצוין להציג את שני המאמנים שלי ואת ראש צוות המאמנים ורכז המועדון תחתיו אני רץ ומנווט, יקיר גולדנר.

עדי טול, מאמן הכושר הגופני. האדם שאחראי על כל הצד הגופני של העסק, אימוני כוח וריצה, תוכנית אימונים והימנעות מפציעות.

אלכסיי מרצ'נקו, מאמן הניווט. מאמן נבחרת הנוער הישראלית לשעבר ומאמן הניווט  של המועדון, הצד החושב בתוכנית. טיפים מנטאליים, טיפים לניווט, תיחקורים, אימוני ניווט ומחנות אימון.

יקיר גולדנר, ראש המאמנים ורכז מועדון עמק חפר. יקיר הוא האחראי על כל תוכנית האימונים, על הקישור בין כל הגופים המקצועיים, על הליווי המתמיד בצד הפיזי והמנטאלי ועל מציאת פתרונות לכל בעיה.

תודה לכולכם!

בלוג

הבלוג נכתב כחלק מתכנית אימונים של המועדון (מועדון ניווט עמק חפר) לקידום ספורטאים לקראת אליפויות אירופה ואליפויות העולם הבאות בניווט ספורטיבי.

נ.ב.

יקיר, המאמן שלי ורכז המועדון חשב על רעיון הבלוג והוא החל להיכתב מספר חודשים לפני שהעלתי אותו לאתר. בהתחלה לא רציתי להעלות אותו אבל לבסוף יקיר שכנע אותי.

התוצאה לפניכם.
קריאה נעימה!