קודם כל, זכינו במקום השני וארגנו אירוע ניווט מצויין.
אבל לפני הסוף - ההתחלה…
הגעתי לחורשה של כפר חיים (שם היה הזינוק לתחרות) ויקיר שלח אותי להניח את התחנות של המסלול העממי.
להניח תחנות נשמע פשוט וקל - הולכים עם מפה ותוקעים תחנה איפה שצריך, כמו בריצה עצמה רק שכאן אתה לא מנקב את התחנה אלא את האדמה שלידה... האמת - זה לא בדיוק מדויק. הולכים ע"פ המפה אל המקום בו אמורה להיות התחנה (שלא כמו בניווט עצמו - במקום אין עזר חיצוני המראה שהמקום שהגעת אליו הוא המקום הנכון (ראו ערך "תחנה"), בהנחת התחנות מניחים את העזרים החיצוניים האלו…) ובודקים שזהו אכן המקום הנכון מספר פעמים ובעזרת מספר פריטים ודרכים שונות. לאחר שעברת את שלב ההחלטה של המיקום המדויק (למרגלות בולדר צפון מזרחי לדוגמא) מניחים את התחנה כך שלא תהיה מוסתרת מידי ועם זאת שתצטרך לנווט בכדי להגיע אליה (המטרה היא ליצור מסלול ניווט - לא מסלול אפרוחים למבוגרים) ואז תוקעים אותה באדמה (בעזרת מוט שאליו היא מחוברת) או תולים אותה - ההחלטה בידי המניח. לאחר שסיימת את כל רשימת השלבים הנ"ל, אתה מתחיל ללכת אל עבר התחנה השנייה…
לאחר שחזרנו (אני ורץ אחר מהמועדון, אלעד, שהצטרף אלי באמצע) אל שטח הכינוס התחילו חילופי דברים בתוך הקבוצה (עיקרי הדברים היו שאני לא רציתי לצאת ראשון כיוון שלא הייתי מחומם כמו שצריך ושני הרצים האחרים לא רצו לצאת ראשונים גם הם) ואחרי קרב סוער של "משלוש יוצא אחד" נבחרתי/ יצאתי בגורל/ הם תיאמו עמדות כדי שאבחר (הם מכחישים) התחלתי להתכונן לזינוק.
האמת היא שהשילוב של ריצה בעצימויות בינוניות וניווט מהיר הוכיחו את עצמם (סיימתי ראשון בלג שלי). הקבוצה סיימה את הלג הראשון במקום הראשון, גם את השני סיימנו ראשונים ואפילו בלג השלישי היינו ראשונים עד תחנת הקהל (התחנה שלפני תחנה 100) שם רץ מקבוצה אחרת עקף את הרץ השלישי של הקבוצה (שרץ גם הוא בעצימויות בינוניות בגלל תהליך שיקום מפציעה). בתחרות רצתי בעצימות מתונה - בינונית כך שגם השתתפתי בתחרות ברצינות וגם תהליך הריפוי של הקרסול שלי נמשך.
האמת היא שהשילוב של ריצה בעצימויות בינוניות וניווט מהיר הוכיחו את עצמם (סיימתי ראשון בלג שלי). הקבוצה סיימה את הלג הראשון במקום הראשון, גם את השני סיימנו ראשונים ואפילו בלג השלישי היינו ראשונים עד תחנת הקהל (התחנה שלפני תחנה 100) שם רץ מקבוצה אחרת עקף את הרץ השלישי של הקבוצה (שרץ גם הוא בעצימויות בינוניות בגלל תהליך שיקום מפציעה). בתחרות רצתי בעצימות מתונה - בינונית כך שגם השתתפתי בתחרות ברצינות וגם תהליך הריפוי של הקרסול שלי נמשך.
בסיום התחרות הגענו למקום השני (והמכובד).
לקראת סוף האירוע נערך טקס ובו יקיר הודיע שלא יחולקו מדליות למקומות השני והשלישי (בגלל מיעוט יחסי של קבוצות). למרות זאת קיבלה הקבוצה מדליות כיוון שהקבוצה שניצחה בקטגוריה הבוגרת החליטה להעניק לנו את המדליות שלהם. כמובן שהם היו הראשונים (מיד אחרי יקיר שהעניק את המדליות) שניגשנו ללחוץ להם את היד…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה