בולגריה הנה אני בא.
אני עכשיו במטוס, במושב שליד המעבר בשורה שבע בדרך לבולגריה. לא טיול משפחתי, לא לנופש וחופש (אולי בעצם כן סוג של חופש...) אלא לתחרות. תחרות ניווט.
ההרגשה מדהימה. השגתי את המטרה שהצבתי לעצמי. אני נוסע להתחרות בחו"ל ולייצג את המועדון. אני לא בטוח איך יהיה, איך יהיו האנשים, האם מזג האוויר יהיה נעים, איך יהיה האוכל והאם הניווט יהיה קשה מהרגיל. אני יודע שהתחרות אומנם לא באמת חשובה בתור תחרות ואין צפייה ממני שאזכה במדליה או אגיע למקום מסוים, אבל זה עדיין סוג של מבחן. מבחן מתמשך. יקיר ואלכסיי הולכים לבדוק איך אני מתמודד עם הלחץ והתחרותיות, עם השטח החדש והלא מוכר, מה יהיו התוצאות שלי, הכל. אני הולך להנות מאוד, אחרי הכל, חו"ל ריצה ותחרות. אבל אצטרך לזכור שבתוך ההנאה והחוויה אצטרך לעבוד קשה, להתמיד ולא לוותר לעצמי, להתאמץ ולהישאר רגוע, להסתדר עם מה שיהיה ולעשות הכי טוב שאוכל.
או שאולי ההפך, אהנה בגלל עשיית על הדברים שפרטתי כרגע...
אני לא בטוח אם באמת קלטתי את העובדה שאני נוסע לחו"ל להתחרות. אני אמנם כותב על זה וכבר עברתי את ביקורת הדרכונים אבל אני לא מתרגש במיוחד, זה מרגיש לי רגיל, אני יושב וכותב, קודם קראתי ספר ועוד מעט אוכל את ארוחת הבוקר (זו ארוחת בוקר של מטוס, אז במחשבה שנייה אולי לא אוכל אותה…) ואני רגוע לגמרי, אין הרגשה מיוחדת במיוחד, אפילו בלילה שלפני ריצת המבחן ברמת הנדיב (לפני כמה ימים) ישנתי פחות טוב...
זו הרגשה מוזרה להיות בתוך הדבר שחשבתי עליו במשך רוב הזמן האחרון, שדיברתי עליו והרצתי אותו במחשבות שלי ובדיבורים עם אחרים עשרות ומאות פעמים.
אני לא חושש (לא הרבה מידי לפחות...), הגוף שלי בסדר גמור ומנטלית אני מרגיש סבבה לגמרי, הסביבה תומכת והאווירה מצוינת אבל בכל זאת יש הרגשה מוזרה מעט באוויר, כמעט לא מורגשת אבל קיימת, בכל זאת תחרות, חו"ל בלי המשפחה או חברים בגילי ומטרה מאוד ממוקדת. אני בטוח שיהיה בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה