12-21/6/16 מחנה אימונים בפולין ובפינלנד

חלק א' - פולין, מודל ומה שביניהם

כדי להגיע מוכן לתחרות ניווט בצורה מיטבית, ההכנה חייבת לכלול מגוון רחב של אימונים שונים ומגוונים בשלושה תחומים. התחום הפיזי, התחום הניווטי והתחום המנטאלי. כחלק מהתחום הניווטי והמנטאלי, ההכנה חייבת לכלול אימון ספציפי בשטחי התחרות. המטרה באימון כזה היא להכיר את השטח על מאפייניו השונים וצורת המיפוי שלו. ביער מנסים להבין איך ממפים סבך, מה זה איקס ירוק, איך היער נראה, מה נחשב כאן סבוך, מה היא העבירות וכו'. בעיר שבה יתקיים מקצה הספרינט מנסים להבין איך היא בנויה, מה זו גדר בלתי עבירה, איפה ממוקמים מעברים בתוך בניינים, איפה יש מדרגות וכו'. מנסים להבין ולדעת כמה שיותר על היער ועל העיר שבהם תתקיים התחרות.

בנוגע אלינו, אימון ספציפי ל-EYOC בפולין, חייבים לעשות בשטחי ה-EYOC בפולין…

לשם כך יקיר ואני הגענו לפני עשרה ימים לשדה התעופה בן גוריון, לאחר מכן אל מדור השכרת הרכב בנמל התעופה שבוורשה, פולין (באמצע טסנו 4 שעות בערך) ולבסוף אחרי נסיעה ארוכה הרבה יותר מידי של 5 שעות (משלוש סיבות, האחת, אין אוטוסטרדות, השנייה, הפולנים בונים את כל הכפרים שלהם על הדרכים הראשיות ולכן חייבים להאט ל-50 קמ"ש בכניסה לכל כפר בדרך והשלישית, זה רחוק לאללה) הגענו לעיר Przeworsk שם אספנו את מפות האימונים שלנו לשבוע הקרוב מאבא של בחור פולני בשם מרסין שתפקידו הוא להיות אחראי על מערכות מדידות הזמן בתחרות (גם לאבא יש איזה תפקיד אני מניח…).

בסיום ארוחת צהריים ב-Przeworsk ושיחה מעניינת מאוד בפנטומימה מהולה ביאוש עם המלצרית שלא הבינה מה זה פסטה/מים מהברז/צימחוני/אנגלית נסענו לפשמישל (פ רפה, Przemysl - א. אין קשר בין השם של העיר לבין צורת הכתיבה שלה בפולין, ב. אותיות הניקוד וההיגוי לא מוערכות בכלל בפולין, לפי נסיוני לפחות) שם היה המלון בו התאכסנו. מלון נחמד מאוד, אותנו שיכנו בקומה העליונה עם נוף לסימטה, גג מחליד ולעיר (בפולין סגנון הכתיבה הוא פולני...). בלילה האחרון העבירו אותנו לקומה הראשונה עם חלון שממנו נשקף נוף נפלא של השיפוצים שנערכו בחזית המלון.

הנוף הנשקף מחול חדרינו

לאחר התארגנות קצרה בחדר יצאנו לאימון ניווט קו בפארק שבעיר. הפארק היה יפה בטירוף. פשוט יער קטן שמוקם באמצע העיר, מלא שבילים וטופוגרפיה מעניינת ממש (ובקצה הפארק - טירה! לאירופאים יש קטע עם טירות בכל מקום…). אני חושב שהעובדה שנסענו מעל חמש שעות ושזו הייתה הריצה הראשונה והניווט הראשון בפולין העצימו מאוד את הכיף שבריצה הזו.

האימון הראשון בפולין!

בכל יום בפולין התעוררנו בערך בשבע בבוקר ולאחר ארוחת בוקר נסענו ליער אחר להתאמן. אחרי שחזרנו מהאימון אכלנו צהריים, ישנו שנ"צ של אלופים ויצאנו לאימון ערב או לחליפין להסתובב בעיר ירוסלב שבה יתקיים מקצה הספרינט ולהכיר אותה כמה שניתן (אני מספר לכם את סדר היום כדי שתוכלו להשוות בינו לבין סדר היום השונה לגמרי והכייפי יותר לטעמי שהיה בפינלנד).

בכל יום היו אימונים שונים שהתקיימו ביערות שונים. אימונים קשים יותר ופחות, סוגים שונים של אימונים וטכניקות נדרשות וכו'. המטרה הייתה שאכיר ואלמד את השטח כמה שניתן בזמן המועט שיש לנו.

מגוון מפות אימונים פולניות

שלא כמו בפינלנד, בפולין לא חששתי ממזג האוויר. הטמפרטורות אמורות היו להיות נעימות ברובן ללא חשש מגשמים מטורפים או מחמסינים למיניהם. מזג אוויר אידיאלי לריצה. מזג האוויר שהובטח באמת היה כזה בכל הימים, למעט היום השלישי בבוקר.

ביום שלישי בבוקר יצאנו לאימון קל - בינוני באזור בשם Fort Pralkowce. במשך כל הנסיעה לשטח ירד גשם שלא פסק וכשהגענו לאזור ניסינו להחנות את הרכב בכניסה ליער. כשחנינו, שמנו לב שיכול להיות האדמה שמתחת תגרום לרכב להחליק ולהתחפר כשננסה לנסוע חזרה לכביש בסיום האימון. לכן, כדי להקדים תרופה למכה, ניסינו לנסוע כבר אז אחורה כדי להחנות את הרכב באזור גבוה יותר של הגבעה. כמובן שהחלקנו והתחפרנו… אחרי נסיונות רבים הבנו שאין מה לעשות ואנחנו תקועים, המכונית לא מצליחה לנסוע יותר ממטר והכל גשום. מכיוון שלא היה עוד מה לעשות, יצאנו לאימון בתקווה שהשמיים יתבהרו עד שנחזור ממנו.

האימון היה בדגש טכניקת אזימוט, טכניקה ששיערנו שתהיה עיקרית מאוד בתחרות עצמה. לקראת סוף המסלול יקיר ואני (רצנו ביחד במשך רוב המסלולים, אני מגיע לנקודה והוא מאשר שאנחנו באמת שם) הגענו לנקודה בה התפצלנו מכיוון שכל אחד חשב לתקוף את הנקודה ממקום מעט שונה (ספציפית, לא הצלחתי לשמור על האזימוט הזה). כחלק מההגעה לתחנה, ראיתי בשטח שעליי לעבור חוט שנמתח בערך מטר וחצי מהקרקע. החלטתי לעבור מתחתיו, הרמתי אותו ופתאום הרגשתי מכה מטורפת בכל הגוף. הסתכלתי מסביב ולא ראיתי מה פגע בי, עוד בום מטורף ומכה עוד יותר כואבת בכל הגוף, לא הבנתי מה קורה ועזבתי את הכבל החשמלי כדי להיות מוכן יותר למגננה ו... אה... כבל חשמלי…

כשחזרנו לרכב, סחוטים מהגשם, עייפים ומרוצים (ואני גם מחושמל) גילינו לא להפתעתנו שעדיין אי אפשר להוציא אותו מהבוץ. מה עושים? מבקשים עזרה. הלכנו לאחד הבתים בכפר הסמוך, דפקנו בדלת וביקשנו עזרה. הפולניה הנחמדה שהייתה שם התקשרה לבעלה אבל זה האחרון יחזור מעבודתו רק עוד שעה… אז חיכינו.

כעבור 45 דקות (הקדמה אופנתית) הופיע המושיע רכוב על טרקטור. אחרי שהוא הוציא אותנו מהבוץ (תרתי משמע) הוא הציע שנבוא אליו הביתה ונשטוף את הרכב (אחרי הכל, זה לא רכב חברה אלא רכב שכור). קיבלנו את ההצעה… כששטפנו את הרכב אצלו בבית סיפרנו לו שאנחנו מישראל והוא ענה באנגלית משובשת שאנחנו הישראלים הראשונים באזור, אבל נווטים צרפתים ואנגלים כבר היו שם לפנינו...

יער פולני פסטורלי, יש להם את הדבר המדהים הזה בכל מקום...

אחר הצהריים יצאנו לאימון אורבני בעצימות קלה ב-Przeworsk וביום שלמחרת רצנו בשטח הצמוד למפת התחרות. השטח לא פשוט בכלל, גם מבחינה ניווטית וגם מבחינה פיזית. עיקר הקושי נובע מהטופוגרפיה המסובכת (ובזכות זאת מעניינת) שבשטח הגורמת לניווט ולקושי הפיזי להיות מאתגרים הרבה יותר (ולשטח להיות יפה יותר).

מתוך מפות האימונים

ביום החמישי (והאחרון) לשהותנו בפולין ביצענו מודל תחרות ביער בשם Przemysl Lipowica. הכוונה במודל זה הייתה לדמות במידת האפשר את המסלול הארוך באליפות. מרחק כמו באליפות, טיפוס כמו באליפות, מספר תחנות כמו באליפות ובעיקר קושי כמו באליפות. כמו כן, בעזרת המודל ניסינו להמחיש גם את ההכנה לריצה, כלומר לבוש, טייפים, נעליים, בדיקת ציוד, חימום של תחרות וכו'.

מודל

המודל הלך טוב ברובו אולם בשתי תחנות (12 ו-13) ביצעתי טעויות גדולות מאוד שפגעו מאוד בזמן הכולל. היופי בטעויות הללו הוא שניתן ללמוד מהן הרבה, וכך עשיתי בעזרת יקיר. יופי נוסף הוא שהן נעשו במודל ולא בתחרות האמיתית… יופי נוסף הוא השטח, שאחד מיתרונותיו הוא שהוא יפה בטירוף!

ולחשוב שאחר כך חוזרים להתאמן בגימזו...

בסיום המודל (ואחרי מתיחות ארוכות) נסענו חזרה למלון, התארגנות אחרונה ונוסעים חזרה לשדה התעופה בוורשה.

פינלנד מחכה לי!

חלק ב' - פינלנד, Jukola וחברים אחרים

אחרי טיסה של שעה וארבעים וחמש דקות בערך הגענו לפינלנד. השעה הייתה כבר מאוחרת מאוד (אני לא זוכר בדיוק מה היא הייתה, אבל היה חושך בחוץ ובתקופה הזו של השנה יש בפינלנד חושך רק בין 23:00 ל-4:00…). בשדה פגשנו את אלכסיי וקרן ויחד איתם נסענו לדירה שבה היינו עתידים לבלות את היומיים הקרובים.

הדירה שלנו הייתה ממוקמת בפרבר קטן של העיר הלסינקי, בירת פינלנד ובעיקרון, חוץ מזה שהיא הייתה דירה רגילה מאוד בסטנדרטים של האזור, היא הייתה מלון 5 כוכבים.

אם לקצר בדברים (כי הקטע צריך להיות בדגש ניווט, לא בדגש דירה…), ה-High Lights של הבית היו בהחלט הברביקיו (שעליו ניצלה סלמון מטורף ביום השני), הסאונה, הארון בקומה השנייה שכלל בערך מליון טריליון סרטים (ואני לא מגזים. כמעט), הטלוויזיה באיכות HD, החברה והעובדה שהבית שכן בפינלנד (עם כל היתרונות שבעניין).

חוץ מזה, הדשא שבגינה היה ירוק, וכנראה שהוא תמיד ירוק (חוץ מהזמן שבו הוא לבן בגלל שלג…).

סלמון שמתכונן לקראת צלייתו על הגריל ואני

בבוקר קמנו בסביבות 12:00 והתכוננו לאיטנו לאימון הראשון והאחרון לפני היוקולה (כל הביקור שלי בפינלנד הסתכם בשלושה ימים ושני ניווטים שאחד מהם היה היוקולה עצמה). אחרי שעה של נסיעה הגענו אל שטח האימון. השטח היה מדהים ביופיו. כל השטח מלא סלעים ומצוקונים וצבוע בכל גווני הירוק שאפשר לחשוב עליהם. בנוסף, השטח היה מלא במים. ביצות, נחלים, הכל רטוב ורענן (הצלחנו להשחיל את האימון בדיוק בשעתיים היחידות באותו היום שבהן לא ירד גשם). חוץ מהיופי, השטח היה טכני מאוד ודרש ריכוז גבוה ודיוק, בשטח כזה, כל בירבור קטן שווה הרבה מאוד זמן (מה גם שלרוב כל ברבור קטן הוא ברבור גדול…).

מפת האימון

כך נראה האזור מחוץ ליער בו התאמנו (במציאות הכל ירוק יותר ויש גם ריח טוב באוויר :) )

הרגשתי כמו ילד שנתנו לו מתנה - מגרש משחקים חדש לגמרי. אני חושב שחייכתי כל משך האימון...

אלכס, אני ונווט פיני אחרי האימון

בסיום האימון אחרי החלפת בגדי הניווט הסחוטים לבגדים יבשים נסענו חזרה לדירה (בכל זאת, צריך היה להספיק לצפות במשחק היורו של הצהריים…).

מצב הנעליים הרגיל אחרי ניווט בפינלנד (המצב האופטימלי הוא שהנעליים רק רטובות ולא מלוכלכות)

ביום שלמחרת נחנו וביום שאחרי (ה-19 לחודש) נסענו ליוקולה.

בבוקר של ה-19 לחודש, רעננים אחרי יום מנוחה, ארזנו את כל הציוד חזרה לתיקים והתחלנו בנסיעה לכיוון Raippo, הכפר הקטן לידו התקיימה היוקולה. הנסיעה ארחה בערך 3 וחצי שעות (במונחים של פינלנד, נסיעה קצרה) וכשהגענו גילינו שבגלל מיעוט המקום בחנייה, אנחנו נצטרך לחנות במרחק של מעל 2 קילומטרים מהכינוס…

אמנם בתוך המכונית לא הרגשנו את העניין בכלל, אבל בחוץ ירד גשם. כשיצאנו והתחלנו ללכת, נזכרנו בעניין (העניין הרטיב אותנו) ובמהירות של אקדוחן מנוסה שלפתי את חליפת הסערה החדשנית שלי (חליפת סערה שהייתה מורכבת בעיקר מניילון וחורים לידיים ולראש שקניתי לפני הנסיעה). החליפה, כך התברר, הייתה שווה בדיוק את המחיר ששילמתי עלייה (1.7 יורו) ובתוך בערך 15 דקות הייתי רטוב לחלוטין. הבגדים הרטובים לא היוו בעיה, היו לי בגדים אחרים, הבעיה העיקרית הייתה הנעליים היבשות לשעבר שלי, נעלים להחלפה לא הבאתי כך שנאלצתי ללכת עם שקיות בין הנעלים לגרבים במשך כל האירוע (אגלה לכם סוד, הפטנט של שקית ניילון שתחצוץ בין נעל רטובה לגרב יבשה, לא עובד. חבל שסתם תנסו).

אחרי שהגענו לאוהל הצבאי ופרקנו בו את הציוד שלנו (הצבא הפיני אחראי על הצד המנהלתי של היוקולה, הוא מקים את האוהלים, אחראי על ההזנקה וההכוונה וביוקולה הנוכחית גם הקים תערוכה של כלי רכב צבאיים במתחם הכינוס) יצאנו להסתובב במתחם החנויות שבכינוס כדי למצוא מעיל גשם אמיתי לשאר התחרות (וטייפים במחיר יחסית זול)...

בשעה 23:00 יצא הזינוק ההמוני לדרך ביריית מקלע כבד ופבל גבוזדוב, הנווט הראשון של הקבוצה יצא לדרך (מסלול של 10.6 ק"מ ו-280 מטרים של טיפוס).

סרטון של הזינוק (עם דיבוב לעברית):
https://www.youtube.com/watch?v=ujJXsHuJqlY

פבל הוא נווט ברמה גבוהה מאוד. הוא הגיע למקומות הגבוהים ביותר אליהם הגיע ישראלי באליפות העולם לבוגרים (בין השאר הוא סיים את הלג הראשון במקצה השליחים במקום הראשון, פעמיים). לפיכך, ציפינו שהוא יחזור בסביבות ה-200 הראשונים.

ההכנות האחרונות לזינוק (אולי לא רואים, אבל השעה היא כמעט 23:00 בלילה ופבל איפשהו שם...)

קצת אחרי ארוחת הצהריים של אותו היום קיבל פבל הודעה כי אביו נפטר. הוא התלבט במשך כל היום האם לרוץ את הלג הראשון או לחזור לביתו במקום ולבסוף החליט לזנק ולרוץ. כמובן, הדבר השפיע מאוד על פבל ובסיום הלג הראשון דורגנו במקום ה- .

את הלג השני רץ יקיר ואת השלישי אלכסיי (לג של 14.1 ק"מ עם 360 מטרים של טיפוס בלילה המכונה גם The Long Night Leg).

היוקולה היא תחרות ארוכה הנמשכת לילה שלם (ועוד קצת בבוקר). לכן, כשאתה לא רץ, אתה ישן (אחרת תגיע לזינוק שלך עייף וחסר כוח). זו היא הסיבה שאחרי הזינוק של יקיר חזרתי לאוהל ולקול הגשם הדופק על האוהל ודריכות הנעליים על הבוץ בחוץ (קול סקווישי כזה, אין לזה הסבר אחר…), נרדמתי.

בשעה 4 לפנות בוקר בערך יקיר העיר אותי ואחרי התארגנות לניווט יצאנו ביחד לכיוון מתחם ההחלפה בו מביא הרץ שמסיים את הלג הקודם מפה לרץ המתחיל את הלג הנוכחי (הסידור היה שכל רץ מלווה על ידי הרץ שיוצא בלג שאחריו עד למתחם ההחלפה ושם הוא עוזר לרץ שחזר מהניווט ובסיום מתפנה להתארגן לקראת הניווט שלו. עם זאת, לאחר שיקיר סיים את הניווט שלו, הוא פשוט עזר לכולם...).

אחרי חימום קצר נכנסתי מלא התרגשות (אבל לא לחוץ כמעט) אל מתחם ההחלפה וחיכיתי לקרן שתחזור ותתן לי את המפה ואת האות לצאת לדרך. במתחם ההחלפה שמתי לב בזווית העין לנווט גבוה במיוחד עם שיער שחור קצר וחולצה אדומה, לא יחסתי לו חשיבות והתרכזתי בניווט שהולך להתקיים. בסיום הניווט, יקיר שאל אותי אם שמתי לב לטיירי ג'יורג'ו שזינק ביחד איתי…

קרן הגיעה בריצה, העבירה לי מפה, איחלה "בהצלחה, תהנה", ויצאתי לדרך.

המפה שלי - לג 5

זוכרים שעל האימון רשמתי שהרגשתי כמו "ילד שנתנו לו מתנה - מגרש משחקים חדש לגמרי"? אז ההרגשה רק השתפרה… מסלול מאתגר (וארוך בדיוק במידה הכייפית - 8.6 ק"מ עם 170 מטרים של טיפוס), יער שאפשר ריצה מהירה, מזג אוויר נעים, מלא נווטים במגוון גילאים ממדינות שונות המייצגים כל אחד ואחד מהם מועדון והכי חשוב, אווירה מדהימה.

כשחזרתי מהריצה ונתתי לאלכס את האות לצאת לדרך חיכו לי יקיר, קרן ואייל (שירוץ את הלג המסכם כאשר אלכס יחזור) ויחד דיברנו מעט על הניווט, החוויה והתחרות בכלל. לאחר בערך רבע שעה של ציפייה, זכינו לראות את דניאל הובמן מסיים את הלג האחרון של קבוצתו (קבוצה מספר אחת של מועדון העילית הפיני Kovee) כשהוא במקום הראשון וסוחף אותה לזכייה ביוקולה. מעט אחריו הגע למקום השני מועדון IFK Lidingo SOK ואחריו, חברי מהזינוק טיירי למקום השלישי (כשהוא מייצג את מועדון Kalevan Rasti השוודי).

המטרה השלישית של הקבוצה שלנו שציינתי קודם הייתה לא לזנק ב"זינוק הנבוכים" בו מזנקים כל הנווטים שחברי הקבוצה שלהם לא חזרו מהניווט עד שעה מאוחרת שהוגדרה מראש ע"י המארגנים. אייל, שעמד לרוץ את הלג המסכם שלנו עמד בשטח ההחלפה וחיכה לאלכס שיחזור ויתן לו את האות לצאת. 6 דקות לזינוק, 5 דקות, 4, 3, 2, 1, ואייל זינק בזינוק ההמוני בלי שאלכס חזר. חמש דקות מאוחר יותר הוא הופיע…

Kovee מסיימים ומנצחים

מעט יותר משעתים לאחר מכן (המסלול של אייל היה הארוך ביותר וכלל 16.4 ק"מ עם 470 מטרים של טיפוס) אייל חזר וכך נחתמה סופית השתתפותה של הקבוצה הישראלית הראשונה בהיסטוריה של היוקולה!

לסיכום, אפשר לומר שבתור קבוצה עמדנו בשתיים מתוך שלוש המטרות שלנו ליוקולה ובנוסף שלמדנו המון מהאירוע הזה שאורגן בצורה מעולה ומעוררת כבוד.

בצורה אישית רק אומר שנהנתי מאוד, חוויתי המון ולמדתי הרבה מאוד מהתחרות, מהיער הפיני, מסגנון המיפוי ותכנון המסלולים, מהתחרות בכלל ומחברי הקבוצה בפרט.

הייתה חוויה מדהימה (וכמובן שאשאף להשתתף גם בשנה הבאה).

תודה רבה.

לוח תוצאות ומיקום אלקטרוני. מוקמו מספר לוחות כאלו לפני הכניסה למתחם ההחלפה. שמת בהם את כרטיס האמית שלך ועל הלוח הופיע המיקום הנוכחי של הקבוצה שלך בכלל ושל הרץ שכרגע בשטח בפרט (האם ניקב או לא ניקב תחנות מסוימות). לפי המידע על הלוח ידעת בעוד כמה זמן בערך יגיע הרץ שבשטח אל מתחם ההחלפה.

קישור לסרטון נחמד שמסכם את ה-Jukola 2016:
https://www.facebook.com/jukolanviesti/videos/1057037904375631/?hc_location=ufi

אנקדוטה מצחיקה היא שלפני התחרות דיברנו בתוך הקבוצה על המטרות שלנו לתחרות והגדרנו שלוש. הראשונה - לא לפסול, השנייה - להגיע בין 500 הקבוצות הראשונות והשלישית - לא לזנק ב"זינוק הנבוכים". בשביל ליישם את המטרה הראשונה (לא לפסול) היינו צריכי, כל רץ ורץ, לעשות שני דברים, לרוץ לפי סדר התחנות ולנקב את כולן. הקאץ' הוא שביוקולה מערכת מדידת המזנים הייתה מסוג אמית Emit ולכן לא היה ניתן לדעת בוודאות במשך כל מהלך הריצה אם אכן הניקוב נקלט במערכת או שלא (שלא כמו מערכת ה-SI, מערכת האמית אינה נותנת שום אינדיקציה כמו הבהוב או קול כאשר הניקוב נקלט). זו הסיבה שבכל נקודת ציון ניקבתי שלוש תחנות או יותר (בכל נקודה היו מספר תחנות בכדי למנוע מאבק בין הנווטים עם הזכות לנקב ראשון). רק ליתר ביטחון...

לאחר לילה נוסף בפינלנד נסענו אני ויקיר לשדה התעופה (שאר הקבוצה התפזרה כאשר אייל וקרן טסו חזרה לארץ, פבל חזר לביתו ברוסיה, אלכס יצא לטיול ברוסיה ואלכסיי נסע גם הוא לרוסיה, לטפס על איזה הר בקווקז…) בדרך לפולין שם בילינו עוד יומיים (שכללו אימון ריצה מטורף בקנה מידה אחר בפארק בוורשה) ולאחר מכן חזרנו לארץ.

כמעט שבועיים מנוחה ואז - אליפות אירופה לנוער בפולין.

יואוווווווווווֱ

נ.ב.

זוהי כתובת האתר של ה-Jukola לתמונות, סרטונים או סתם להבין במה מדובר:

http://www.jukola.com/2016/