היום התקיימה התחרות הראשונה בבולגריה, מקצה מרחק בינוני ביער שליד כפר קטן דרומית לעיר רוס (30 דקות נסיעה בערך ממקום הלינה). המקצה התחלק לשני חלקים - המיוער והחצי פתוח חצי סבוך. החלק המיוער היה מאוד משופע (בסך הכל 210 מטרים של טיפוס בכל המסלול, בפועל הרבה יותר...) והרבה פעמים סומן כיער פתוח במפה למרות שבפועל היה מעט סבוך. החלק השני של המסלול, (החלק החצי פתוח חצי סבך) התאפיין, כפי שמעיד שמו, בהרבה מאוד סבכים קוצניים ומגעילים ובשטחים פתוחים אבל עם צמחיית קרקע גבוהה (הם סומנו על המפה כפתוחים לחלוטין).
לפני תחילת הריצה חשתי לחץ רב, זו התחרות הראשונה. שטח לא מוכר, התנסות ראשונה בתחרות בחו"ל (לא במחנה אימונים כמו מחנה סילבה בצ’כיה) וכו'. כל החששות נעלמו כשהתחלתי את הריצה. שתי תחנות ראשונות מדויקות ומהירות אך באזור התחנה השלישית הלחץ השפיע והתברברתי מאוד. הייתי חסר ביטחון ולא ידעתי להעריך נכון מרחקים.
כמו כן בשטח הופיעו הרבה חלקים שהיו סבוכים מהרגיל אך הופיעו למרות זאת על המפה כיערות פתוחים, דבר שבלבל אותי. בהמשך הריצה התקשיתי לחזור לריכוז מלא והתוצאות שלי היו בהתאם. לא הצלחתי להגיע לרוב התחנות בצורה מדויקת ובדרך לתחנה 10 ו-15 התברברתי (ב-10 מעט וב-15 לחלוטין...). למרות כל זאת והעובדה שסיימתי את המסלול אחרי שעה היו בו גם יתרונות ודברים שהצליחו. הבנתי מה היו החולשות שלי במסלול ומה היו החוזקות, הכרתי מעט את תוואי ומאפייני השטח, התחריתי בפעם הראשונה והבנתי שהכול בסדר. מחר במסלול שיתקיים באותו האזור אנסה לתקן את הרושם שהותירה התחרות הזו ולהאכיל את האירופאים (רומנים, בולגרים, נורווגים ואוקראינים שהגיעו לתחרות) את מה שהם ראויים לאכול.
אבק...
(וכמובן שגם ליקיר) בהצלחה...
התחרות היום הייתה גם תחרות דירוג עולמי (WRE) לקטגורית העלית. ליקיר שרצץ בקטגוריה זו הוצמד מכשיר GPS והיה ממש מגניב לראות את בחירות הציר ואת מהלך הריצה (גם אם רק בשידור חוזר ולא חי…).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה