נכון לתקופה זו, השבוע שלי מתחלק לשני אימוני איכות, אימון התאוששות אחד, שני ימי מנוחה ושני ימי ניווט ונפח. בדרך כלל יוצאים אימוני האיכות שלי על ימי רביעי (אימון קבוצתי עם עדי מאמן הכושר) וימי שני (ריצת טמפו או פארטלק לבד).
שגרת האימונים בנוסף לשגרת הלימודים ופרויקטים נוספים בהם אני משתתף כמו לימודים במכון וויצמן לא משאירים לי מספיק זמן פנוי לעצמי. כיוון שלא רצוי להפסיד אימונים החלטתי להקדים את האימון היום ובמקום לקיים אותו אחה"צ כרגיל, לקום לפני השעה הרגילה, לצאת לאימון לפני בית הספר וכך לפנות לעצמי את אחר הצהריים.
הכנתי את בגדי הריצה על הכיסא בחדר, כיוונתי שעון בערב והלכתי לישון מוקדם מהרגיל. בלילה, חלמתי שאני רץ את האימון ולכן, כשהשעון המעורר התחיל לצלצל בחמש וחצי לפנות בוקר כבר התכוונתי לכבות אותו ולחזור אל מתחת לשמיכה, הרי כבר רצתי… אחרי בירור מעמיק עם עצמי שלקח כמה שניות (זמן המחשבה היה ארוך כיוון שהשעה הייתה חמש וחצי לפנות בוקר וכרגע קמתי משינה) הגעתי למסקנה שהחלום שיקר ועדיין לא רצתי. קמתי, אם לומר את האמת, בלי יותר מידי רצון והתלבשתי. כוס מים, פתיבר, והחוצה.
אם עד לפני רגע הייתי ישנוני ועייף, היציאה החוצה בהחלט העירה אותי. בחוץ שרר קור כלבים והחולצה המנדפת הקצרה לא חיממה אותי בכלל… אחרי חצי השעה הראשונה בה קפאתי ובטעות גם רצתי על שביל מלא בצמחיית קרקע רטובה מטל (דבר שגרם לי להפוך בנוסף לעבודה שהייתי קפוא, גם לרטוב), השמש התחילה לפעול, אני התחממתי סוף סוף והריצה הפכה להיות מהנה במיוחד. השדות והחיות באזור התעוררו ביחד איתי, אנשים התחילו לעבוד במטעים ובחממות הסמוכות והיה ממש כיף.
האימון היה אימון פארטלק בו הייתי צריך לרוץ דקה, שתי דקות וכו' עד שש דקות ובין הסטים לרוץ ריצה קלה מאוד של 45 שניות. בזמן הריצה, חשבתי בטעות שעליי לרוץ שבעה סטים במקום שישה ורק כשסיימתי את הסט השישי הבנתי שטעיתי. ההרגשה הייתה מעולה. הרגשתי שסיימתי את האימון ממש מהר ושהוא כמעט ולא היה קשה. עניין של פרופורציות...
עכשיו צריך רק להשלים שעות שינה ואני מסודר…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה