9.1.16 שליחים בסטייל

לפני כחודשיים, בסיום התחרות (המוצלחת) בסגנון מרחק בינוני שארגן המועדון במכמורת התיישבתי על הכיסא מול המחשב (אחרי המקלחת והורדת מגוון הקוצים הרחב…) ובדקתי מה היא התחרות הבאה בארגון המועדון. היום התחרות הזו התקיימה, ניווט שליחים בפארק נחל חדרה!

כבר אמרתי שניווט שליחים הוא סוג הניווט האהוב עליי. העובדה שבניווט שליחים אתה חלק מקבוצה ולא בודד מוסיפה לניווט את הפן הקבוצתי (שלדעתי מאוד חסר בו). שליחים הוא הניווט היחיד בו אתה מעודד נווט אחר שאיתך באותה הקטגוריה לנצח (ולא להפסיד…).

היום בקבוצה היינו אני ונווט אחר מהמועדון יחד (הקבוצות היו מורכבות משני אנשים בלבד - ניווט שליחים זוגי). הוא יצא בלג הראשון ובזינוק ההמוני ואני עצרתי את הזמן בלג השני והמסכם.

את החימום התחלתי מיד לאחר הזינוק ההמוני (וקריאות "אין לחץ! אין לחץ!!! בלי לחץ!!!!! לנווט השני תוך כדי הזעה וקפיצות עצבניות במקום). כשהנווט השני חזר (באיחור אופנתי של 3 דקות מהנווט הראשון בקטגוריה) יצאתי מיד לדרך בריצה מהירה ובסיום 27:06 דקות ותוך כדי עקיפה של 5 נווטים מהקטגוריה (ברצף) עצרתי את השעון.

המקום הראשון שייך למועדון עמק חפר!!!

אחרי מנוחה של חצי שעה יצאנו (נבחרת הנוער) לניווט התמצאות בזוגות (שתי מפות עם תחנות זוגיות/אי זוגיות שצריך לנווט אליהן לסירוגין עם בן הזוג). בן הזוג שלי היה אסף אבנר (חבר הנבחרת הבוגרת) וביחד סיימנו את האימון אחרי חצי שעה של ריצה קלה פיזית אבל אתגרית מבחינה ניווטית. היה כיף!

תחקור צוות שליחים

1.1.2016 שנה טובה ורטובה!!!

התחזיות של אתמול ושלשום התריעו על גשם, קור ורוחות שיהיו היום, אבל אין מה לעשות - פתיחת שנה עושים בניווט (או בשחייה בברד כמו שהיה היום…).

למרות התחזיות והפצרות ההורים הגעתי היום לניווט במאגרי מנשה. שטח חולי עם טופוגרפיה מאוד עדינה וסבכים לא עדינים בכלל. יצאתי לניווט דקה לפני רץ אחר מהמועדון וכיוון שלפי תוכנית האימונים של שנינו היום היינו אמורים לרוץ "80 דקות קל עד בינוני בנוף משתנה" רצנו ביחד. הניווט הלך רע מאוד, הרבה ברבורים ועצירות בגלל חוסר דיוק שלנו (המנווטים) בקריאת הטופוגרפיה והסבכים וזיהויים במפה (ובגלל תחנה או שתיים מוחבאות…) אבל ניווט מבורבר הוא לא הסיפור המעניין.

בתחילת הניווט נראה היה שמזג האוויר דווקא מאיר לי פנים, יחסית קר (חד ספרתי) אבל היה נראה שאם ארוץ עם חולצה טרמית וטייצ עבה הכל יהיה בסדר. הבעיות התחילו בתחנה השנייה, חוץ מהבירבור התחיל לרדת גם גשם מטורף שכלל בין השאר ברד (או במילים אחרות - גושי קרח מקפיאים שנופלים עליך מהשמיים וההרגשה היא שבנוסף לקור אתה חוטף מטחי אבנים קפואות בפנים). בהתחלה לא האמנתי ושכנעתי את עצמי שכנראה זה פשוט גשם חזק, התחלתי להאמין לאחר שהברד נפסק לחצי שעה, יצאה שמש ואז הוא חזר לסבב שני של "להקפיא לנווט המסכן את הצורה". היה כייף! לקראת סיום הניווט חתכתי לזינוק ואחרי 5 דקות של עמידה בנעליים (ושאר הבגדים) רטובות לחלוטין יצאתי לאימון נבחרת שכלל 6 תחנות על מפה עם קווי גובה בלבד. יש לציין שבשלב ההוא כבר הייתי במחצית הדרך להפוך לאיש שלג. האימון היה מצוין למרות ברבור קטן (שנבע מחוסר דיוק וחוסר קודים בתחנות, בין תחנות 1 ו-2 הייתה ממוקמת תחנה 4 וכשהגעתי אליה חשבתי שאני בתחנה 2 ולקח לי זמן להבין את הטעות).

בכל מקרה, זה היה ניווט פתיחת שנה מאתגר וכייפי מאוד (לדעתי הברד רק הוסיף לאווירה). לשנה הקרובה ב-EYOC הבנויה!

ריצה עם מחשבה 31/12/15

לפני כשבוע התחלנו בכיתה פרויקט חדש בנושא ריצה. מטרת הפרויקט היא להתחרות בהמשך השנה בתחרות ריצה ל-5 ק"מ כשבדרך אנחנו "לומדים לרוץ" בעזרת סטודנטים להוראת ספורט ממכון ווינגיט שמלמדים בבית הספר ו"עוזרים" לנו באותה ההזדמנות ללמוד דרך הפרויקט והריצה קצת על עצמנו (שאיפות, יכולת התמדה, רצון להצליח, רצונות בחיים וכו').

היום בסיום האימון שלי (פארטלק של שעה ועשרים בגשם אם שאלתם…) נפגשתי עם חבר מהכיתה והוא הצטרף אלי לשחרור ("שיעורי הבית" שקיבלנו מהסטודנטים היו לצאת לשתי ריצות של ק"מ במהלך השבוע בהפרש של לפחות יום בין הריצות). אותו החבר, לא אנקוב בשמו, אמר הרבה בעבר שהוא לא יכול, יודע או רוצה לרוץ, שהכושר שלו ברצפה ושהוא לא מסוגל לרוץ דקה ברציפות. בכל מקרה, ישר בתחילת הריצה התחלנו לדבר על כל מיני נושאים וככה עברה לה רבע שעה עם יותר משני ק"מ בגשם בלי לשים לב... לקראת סיום הריצה אמרתי לו את הזמן והמרחק שעברנו והוא לא האמין…

הריצה הזו והשיחה עם החבר גרמה לי להבין שהריצה כוללת בתוכה גוון מנטלי יותר מאשר גופני. דוגמה לכך היא שאם ניקח אדם שלדעתו הגבול שלו הוא, לדוגמה, 10 דקות ושהוא לא יכול להמשיך מעבר לכך ונגיד לו שהוא עבר פחות ממה שהוא מאמין שהוא יכול הוא ימשיך לרוץ למרות שבעצם כבר עבר את הזמן שהקציב לעצמו. הריצה היא מנטלית יותר מאשר גופנית. מסקנה חשובה מאוד להמשך.

BiilyGoat style 26/12/15

אולטרה עז זה תמיד כייף, אירוע ניווט מהנה שלא נחשב בשום דירוג ולכן אפשר לרוץ אותו בריצה רגועה ועם חבר בלי להילחץ משאר המתחרים ומהזמן שלי. לבוא להנות בלבד מניווט עם קונספט מגניב של מרחק ארוך ודילוגים על תחנות.

בשנה שעברה רצתי את הניווט עם אחי הגדול ולניווט הזה שילבנו כוחות גם כן.

את הניווט עשינו תחנה אני תחנה הוא לסירוגין עם "משחקים" כמו הגעה לתחנות בלי להסתכל על המפה ולקיחת 3 אזימוטים ברצף כאשר מכוונים רק את הראשון ואת השניים הנותרים זוכרים בעזרת מעלות.

היה ממש כיף ומאתגר! בסיום הניווט הגיעו ההורים שלי בהפתעה ונסענו ביחד לאכול. אני כבר מתחיל להתכונן לשנה הבאה...

סיכום אליפות החורף 18-19.12.15

אתמול והיום התקיימה אליפות החורף. לפני תחילת העונה קבעתי לי מטרות. בין השאר, הגדרתי לעצמי 2 תחרויות מטרה - אליפות החורף ואליפות ישראל. את המטרה שהצבתי לעצמי לאליפות הנוכחית השגתי - מקום ראשון בקטגורית הגיל שלי, נערים עד גילאי 16.

התחרות שלי התחלקה לשניים. היום הראשון (או בשמו השני המקום השלישי וההתעופפות) והיום השני (או בשמו הנוסף שמן לא מהול ומדלייה). אתמול במהלך הניווט (4.3 ק"מ עם 160 מטרים טיפוס ו-12 תחנות) ביצעתי 2 טעויות גדולות, שלקחו ממני מעל 4 דקות. בטעות הראשונה הגעתי אל אזור התחנה אבל לא ראיתי אותה וחזרתי לנקודת התקיפה לתקיפה נוספת ובשנייה לא הצלחתי להיאחז בשטח ועברתי את התחנה במאה מטרים, ירדתי לשביל שמתחתיה (35 מטרים של טיפוס הפוך), 

רצתי עליו עוד מאה מטרים ורק אז חזרתי וטיפסתי אליה 20 מטרים… לפחות אפשר להגיד ששיפרתי את הכושר… בכל מקרה, שתי הטעויות האלו, עוד מספר טעויות קטנות, פציעה בברך שמקשה על הריצה התעופפות אחת (בגלל גדר נמוכה וחצי הרוסה שלא ראיתי) שגררה השתטחות על הקרקע גרמו לי להגיע למקום השלישי 2 דקות אחרי המקום הראשון.

הייתי מאוכזב, לא השגתי את המטרה שהצבתי לעצמי ולמרות שהגעתי רגוע ולא לחוץ לתחרות לא הצלחתי להשיג את התוצאה לה צפיתי.

שגב מערב - יום א'

למרות הטעויות, היום הראשון של האליפות הכיר לי טוב את השטח ואת סגנון המיפוי וידעתי שהיום אתקן, ואכן, את הניווט היום סיימתי בהצלחה. חוץ מטעות אחת גדולה יחסית בגלל מחסור בנקודת תקיפה וקוץ שנתקע לי ברגל וגרם לי לרוץ על העקב במקום על האצבעות (יש לקוצים בארץ נטייה מעצבנת להיתקע לי בכרית כף הרגל או באחת האצבעות, מה שגורר בד"כ קללה וריצה מוזרה) רצתי וניווטתי בצורה טובה. יצאתי טוב מתחנות, הייתי רגוע וכמעט ולא טעיתי.

שגב מזרח - יום ב'

טקס הסיום של האליפות היה מאוד יפה, נווטים מחו"ל הגיעו והאווירה הייתה מצוינת ונעימה. את האליפות סיימתי עם מדליה, פרס ממש יפה של שמן זית ותחושה של עוד.

אני לא הייתי היחידי שזכה במדליה - חברי המועדון שהגיעו לתחרות בתמונת סיכום

ריצה עם ברך וחצי 3/12/15

בעוד יומיים אמורה להתקיים מדידה של הנבחרת ברמת הנדיב (מסלול ריצה מאתגר של 3.4 קילומטרים שמדמה ריצה בתנאי ניווט). היום, הבנתי שלמרות הרצון וההכנות הגופניות שערכתי לא אוכל להשתתף בו.

הסיבה היא במהלך הריצה היום הרגשתי כאבים חזקים בברך שהתגברו כשהגברתי מהירות או כופפתי וישרתי אותה.

הכאב לא עבר בסיום הריצה (האמת שהוא התחיל כבר אתמול אבל לא יחסתי לו חשיבות) ואחרי התייעצות עם מאמן הכושר שלי ופיזוטרפיסט הבנתי שכדי שאוכל לרוץ במאה אחוזי יכולת באליפות החורף (שמתקיימת עוד שבועיים) אצטרך להפסיד את המבדק.

אומנם התחושה די רעה אבל אני מבין שעדיף שאפסיד עכשיו מבדק כושר (ואמדוד את הריצה בעוד מספר שבועות) מאשר שאפסיד את אליפות החורף. חוץ מזה, הרווחתי זמן (שלרוב אין לי…) לראות סרט ולישון עד מאוחר.

מי אמר שפציעה זה רק רע…?

28.11 טקס הדלקת המשואה

תחרות ליגה מספר שלוש יוצאת לדרך והתפריט להיום - משואה.

השטח של מפת משואה הוא חלק מפארק בריטניה ומתאפיין בהרבה מאוד גדרות אבן, חורבות, וטופוגרפיה גסה.

לתחרות הגעתי כשאני מרגיש שהכנתי את עצמי גופנית ומנטאלית בצורה טובה, אך עם זאת, עייף מעט מהאימון אתמול. בכל מקרה, ניגשתי לזינוק וכשיצאתי ראיתי שהלג הראשון הוא הלג הכי ארוך במסלול, הדבר די הפתיע אותי (הפתיע לטובה, ממש מגניב שהלג הראשון הא הקשה ביותר) ולא הספקתי לתכנן את כולו לפני שהתחלתי לרוץ בו. כמובן שהדבר גרם לטעויות וטעיתי בשלוחה עליה ניצבה התחנה (רצתי אל השלוחה הצפונית יותר). אחרי שהבנתי את הטעות "חישבתי מסלול מחדש" אל התחנה. כשהגעתי אליה ראיתי את הרץ (מאותה הקטגוריה כמוני) שיצא לפני ולחלק מהתחנות הבאות ניווטנו במקביל ותוך לקיחת עזרה אחד מהשני (לא מתן עזרה, לקיחה. אני רואה את התחנה והוא מגיע לפני בריצה או להפך). בדרך לתחנה 2 התחלתי להרגיש כאבים בקרסול שמאל (הבריאה לשעבר) והבנתי שכנראה סובבתי אותה קודם. בין תחנה 11 ל-12 (היו 17 תחנות ב-5.7 קילומטרים עם 200 מטרים טיפוס) נפרדו דרכינו והוא הגיע לסיום דקה לפני (בזמן הכללי הגעתי 3 דקות לפניו).

בפעם הראשונה השנה הגעתי ראשון בתחרות ליגה. ההרגשה הייתה מצוינת (היא עדיין מצוינת…).

אחרי השחרור הראשון (שכלל עזרה למשפחה במסלול העממי שהצליחה לצאת לחלוטין מהמפה תוך כדי הצפנה דרומה) ותחקור עם איתי (מאמן הנבחרת שתכנן את המסלולים) יצאתי לשחרור שני ושיחה מעניינת עם אלכסיי (מאמן הניווט שלי) על ניווט וריצה. היה מאוד מעניין!